אריה טורף אדם, שנהב, אשורי, מאות 7-9 לפנה"ס
סצינת זוועה זו נדמית ביותר ממובן אחד למעשה אהבים: נשיקת המוות של האריה בחלק האינטימי כל כך של הצוואר, הרכנת הראש המתמסרת של האדם הנטרף, אחיזת החיבוק של האריה מעבר לראש, פיסוק הרגליים של האדם, הבלטת החזה, הגהירה הרכה של האריה, הטיית ראשו והעיטור על מצחו - - - נדמה שהאריה הוא למעשה לביאה וקרבן האדם - גבר. היפוך התפקידים המיני ביניהם אינו מבטל את אימת החדירה של הגוף הנטרף אל תוכי הגוף הטורף, דרך לועו. הגבר מעורטל, אבל עוד לבוש ואילו העירום של הלביאה בוהק בגסותו – הבוטות המופקרת של העור, פני השטח של המיניות – נשיות לא אקסטטית, בכחית, היסטרית וכו' אלא כובשת ומכניעה, אך לא באיבחה אלא על דרך הבליעה. זהו ניגודו המובהק או הפרוטו סצינה של מפגש מיני אנושי-חייתי אחר – מאוחר ומבויות כבר, הוא המפגש של הנחש עם חווה. למרבה הפלצות כל זה מפוסל בשנהב – אותו חומר גלם שהוא נחש שקפא, פאלוס חייתי, שנחצב מגופה של חיה אדירה אף יותר מן האריה, שממורק כאן – מעשה ידי אדם - לכדי עור גופה הערום, החייתי, של האשה.